משוב על הרצאתה של רות גביזון:
גביזון תיארה בהרצאתה בצורה מדוייקת וברורה את ההגדרות למושג גזענות, האמנה הבינלאומית והחוק הישראלי בהקשר למושגים השונים ובעיקר את הסכנות הנובעות מהתייחסות לנושא באופן קיצוני ללא הבנה מעמיקה שלו. אמנם היא דיברה מהר ואיכות הסאונד לא הייתה טובה, אך היא הצליחה לחדד את ההבדל בין ההגדרות השונות בעיקר לגבי גזענות במובן הצר וגזענות במובן הרחב כלפי קבוצות נוספות (ולא רק ע"פ גזע וצבע עור),ולהבהיר את הקשר שבין האלמנטים השונים של הגזענות (אמונות ,דיבורים ופגיעה). טוב עשתה שהבהירה את יתרונות התרחבות המושג גזענות , אך גם את החסרונות בהתיחסות שונה אל קבוצות רבות מדי. דווקא מכיוון זה הצלחתי להתחבר להרצאה בתור מורה. התלמידים נוטים לראות תופעות שונות באופן מוגזם של שחור ולבן. כך למשל יש ביניהם כאלה שיעודדו פגיעה בכל קבוצת מיעוט שהיא , לעומת אלו שכל אמירה של ייחודיות תגרום להם לחשוב שמדובר במעשה גזעני. לדעתי עלינו כמורים מוטלת המשימה הקשה מאוד של האיזון הדק והניסיון לגרום להבנה שלא כל אדם הוא גזעני ולא כל אמירה היא מסוכנת - צריך לבחון בדקדוק רב איפה נפגע חופש הביטוי ומתחילה הסתה ולא לשלול באופן גורף כל אמירה של תלמידים. עם זאת יש לחדד את ההבנה שהיחס לאחר צריך להיות שווה בכל תחומי החיים ולא משנה מיהו "האחר". ההליכה על התפר הדק הזה היא קשה ולעיתים בלתי אפשרית, אך נדרשת מאוד בימינו. שלא כמו גביזון, אני לא חושבת ששימוש במושג גזענות על כל דקויותיו יעיל בחינוך של התלמידים. עלינו בתור מורים להיות מודעים לכל ההבחנות ,אך בבואנו לחנך את התלמידים נראה לי שיש לנקוט בגישה פשוטה המדברת באופן כללי על היחס לאחר ולקבוצות שונות באוכלוסייה ולא להתעקש דווקא על הגדרות הגזענות השונות.
חבל שגביזון לא הרחיבה עוד בנושא חוק השבות והבעייתיות שבו בהקשר הערבי ולא רק הצדק והמוסר שבו מההבט היהודי.
גביזון תיארה בהרצאתה בצורה מדוייקת וברורה את ההגדרות למושג גזענות, האמנה הבינלאומית והחוק הישראלי בהקשר למושגים השונים ובעיקר את הסכנות הנובעות מהתייחסות לנושא באופן קיצוני ללא הבנה מעמיקה שלו. אמנם היא דיברה מהר ואיכות הסאונד לא הייתה טובה, אך היא הצליחה לחדד את ההבדל בין ההגדרות השונות בעיקר לגבי גזענות במובן הצר וגזענות במובן הרחב כלפי קבוצות נוספות (ולא רק ע"פ גזע וצבע עור),ולהבהיר את הקשר שבין האלמנטים השונים של הגזענות (אמונות ,דיבורים ופגיעה). טוב עשתה שהבהירה את יתרונות התרחבות המושג גזענות , אך גם את החסרונות בהתיחסות שונה אל קבוצות רבות מדי. דווקא מכיוון זה הצלחתי להתחבר להרצאה בתור מורה. התלמידים נוטים לראות תופעות שונות באופן מוגזם של שחור ולבן. כך למשל יש ביניהם כאלה שיעודדו פגיעה בכל קבוצת מיעוט שהיא , לעומת אלו שכל אמירה של ייחודיות תגרום להם לחשוב שמדובר במעשה גזעני. לדעתי עלינו כמורים מוטלת המשימה הקשה מאוד של האיזון הדק והניסיון לגרום להבנה שלא כל אדם הוא גזעני ולא כל אמירה היא מסוכנת - צריך לבחון בדקדוק רב איפה נפגע חופש הביטוי ומתחילה הסתה ולא לשלול באופן גורף כל אמירה של תלמידים. עם זאת יש לחדד את ההבנה שהיחס לאחר צריך להיות שווה בכל תחומי החיים ולא משנה מיהו "האחר". ההליכה על התפר הדק הזה היא קשה ולעיתים בלתי אפשרית, אך נדרשת מאוד בימינו. שלא כמו גביזון, אני לא חושבת ששימוש במושג גזענות על כל דקויותיו יעיל בחינוך של התלמידים. עלינו בתור מורים להיות מודעים לכל ההבחנות ,אך בבואנו לחנך את התלמידים נראה לי שיש לנקוט בגישה פשוטה המדברת באופן כללי על היחס לאחר ולקבוצות שונות באוכלוסייה ולא להתעקש דווקא על הגדרות הגזענות השונות.
חבל שגביזון לא הרחיבה עוד בנושא חוק השבות והבעייתיות שבו בהקשר הערבי ולא רק הצדק והמוסר שבו מההבט היהודי.